תתרן בלתי נלאה

האיש בתמונה הוא זמר הג'ז ג'ימי סקוט – כדאי לכם להקשיב לשירתו הנפלאה. שימו לב לקול הגבוה של ג'ימי הקטן, קול נדיר זה הקרוי countertenor voice נובע מכך שג'ימי, שהלך לעולמו לפני שלוש שנים, לא עבר מעולם התבגרות מינית. בזכות קולו המיוחד, לג'ימי הייתה קריירה מוסיקלית ענפה וארוכה ועד גיל 86 עוד הופיע על הבמות. ברם, ג'ימי ידידנו לא היה רק עקר מינית אלא גם סבל מתתרנות (העדר יכולת להריח). האם יש קשר בין שני הדברים? קרי בין חוש הריח לבגרות מינית?

השאלה הזו נשאלה ונענתה חלקית לראשונה כבר לפני שנים רבות (1856) על ידי המדען הספרדי Maestre de San Juan שמצא בגופות גברים בעלי איבר מין קטן גם אונות הרחה מנוונות במוח.

כארבעים שנה מאוחר יותר, Wilhelm Fliess, רופא אף-אוזן-גרון יהודי גרמני ואחד מחבריו הטובים של זיגמונד פרויד יוצא עם התיאוריה השנויה במחלוקת של nasal reflex neurosis. תיאוריה זו הניחה שקיים קשר בין ממברנת רירית האף ולמגוון תחלואי האדם כגון כאבי גב, בעיות עיכול, סיוטים ודיכאון. הטיפול? קוקאין וניתוחי אף…. גם פרויד עצמו נותח באפו פעמיים ע"י פליס. כמובן שגם פרויד טיפל בעצמו ובמטופליו שלו בקוקאין…. (אם כי יש לזכור שבאותם ימים עליזים הקוקאין היה חומר מותר לשימוש וחלק אינטגרלי ממשקה הקוקה קולה). מאוחר יותר הגיע פליס דנן למסקנה שיש קשר ישיר וחיובי בין גודל האף לגודל איברי המין…

חולפות עוד 40 שנה לערך עד שרופא גרמני יהודי נוסף בשם Franz Kallmann נמלט מבעוד מועד ממכונת ההשמדה הנאצית, מגיע לארה"ב ושם מתאר לראשונה (1944) תסמונת תורשתית הקרויה כיום על שמו. תסמונת קלמן מאופיינת בשילוב של עקרות מינית ותתרנות. ג'ימי סקוט הוא החולה המפורסם ביותר שלקה בתסמונת קלמן.

התתרנות, כך התברר ממחקרים מאוחרים יותר, נובעת מחסר מולד של אונות ההרחה במוח בעוד שהעקרות המינית נובעת מהעדרו מהמוח של הורמון מפתח בהתפתחות המינית, הורמון ה- (GnRH (gonadotropin releasing hormone. הורמון זה מופרש מנוירונים מאזור במוח שנקרא היפותלמוס והוא מהווה את רמת הבקרה העליונה של התפתחות הבגרות המינית ותפקוד ציר הרבייה. במילים אחרות, הורמון זה מפקח על ההתפתחות והתפקוד של מערכת הרביה לרבות מחזור הווסת באשה או ייצור הזרע בגבר.

כאמור, הורמון ה- GnRH מופרש מנוירונים היפותלמייים, אך מסתבר שהמקור העוברי של אותם נוירונים אינו בהיפותלמוס ולמעשה מוצאם העוברי הוא בכלל מחוץ למוח. אם כן, מאיפה באים אותם נוירונים? מאזור ההרחה העוברי. בתמונה למטה ניתן לראות את עצבי ההרחה היוצאים מאפיתל ההרחה (בצהוב) וחודרים אל אונות ההרחה (בירוק) במוח. הנקודות האדומות מייצגות את הנוירונים מפרישי ה-GnRH שמתבססים על התשתית הקיימת (עצבי ההרחה) כדי לנדוד אל המוח ומשם הם ממשיכים הלאה להיפותלמוס. מדובר, באחד מהמסעות הארוכים והמרתקים ביותר שעושים תאים בהתפתחות המוח. אודיסאה של ממש וכל זה ללא waze, google map או כל אמצעי ניווט.

בתסמונת קלמן, כזכור, יש חסר מולד של של אונות ומסילות ההרחה (ראו תמונה) כך שלנוירונים מפרישי ה- GnRH אין אפשרות להגיע ליעדם, ההיפותלמוס והם נתקעים באזור ההרחה (ראו תמונה). אם לא מגיעים מספיק נוירונים מפרישי GnRH אל ההיפותלמוס, לא מתחיל תהליך ההתבגרות המינית, כפי שאכן ארע לג'ימי מיודענו.

תסמונת קלמן היא תסמונת נדירה יחסית ושכיחה יותר אצל זכרים בשיעור של עד פי חמישה (1:10,000 בגברים, 1:50,000 בנשים). האתיולוגיה (סיבתיות) לתסמונת ידועה באופן חלקי בלבד. עד כה נתגלו מעל לתריסר גנים שונים שקשורים לתסמונת והם קשורים בשלבים שונים של הנדידה של נוירוני ה- GnRh (ראו תמונה למטה). עם זאת, אותם תריסר גנים מסבירים רק כ 40% מהמקרים של תסמונת קלמן כך שהמחקר רחוק מלהסתיים.