חיזור גורלי

נכון שרק בסרטים מצוירים אפשר לראות אהבה בין עכבר לחתול? גם בטום וג'רי, סידרת הקומיקס האלמותית, נזהרו לא להגזים עם גילויי החיבה בין שני הפוחזים שנהנים רוב הזמן להתעלל ולהתעמר זה בזה. מסתבר שהמציאות חזקה מכל דמיון ויש מכרסמים, אתם יושבים?, שלא רק שאינם פוחדים מן החתולים הם למעשה נמשכים אליהם מינית! איך זה קורה ומה הקשר בין החיזור הגורלי הלזה לבין תאונות דרכים וסכיזופרניה? על כך בכתבה הבאה:

אם הייתן אי פעם בהריון או שמישהי סביבכם הייתה בהריון בוודאי הזהירו אותכם מפני מגע של האשה ההריונית עם חתולים ובפרט עם ארגז החול שלהם. הסיבה לכך היא מחלת הטוקסופלסמיס הנובעת מנוכחותו של טפיל חד תאי בצואת החתול. טפיל זה נקרא טוקסופלסמה (Toxoplasma gondii) או בקיצור טוקסו. אם בן בליעל זה מגיע אל מערכת העצבים של העובר המתפתח זה עשוי להגמר רע. רע מאד. בכל אופן הדבקה של אדם בוגר לא נחשבה בעייתית עד לשנים האחרונות עת ממצאים מפתיעים החלו להתגלות.

מחזור החיים של הטוקסו עובר דרך מערכת העיכול של החתול ואך ורק במעיו של זה הטוקסו עובר רבייה מינית. הטוקסו מופרש בהפרשות החתול שנאכלות לעיתים קרובות ע"י מכרסמים. עכשיו הטוקסו צריך לחזור לקיבת החתול כדי להשלים את מחזור חייו ולהתרבות. מכרסמים, איך נאמר זאת בעדינות, לא מתלהבים מחתולים כך שלטוקסו יש אתגר רציני. בעבודתה של Joanne Webster התברר שאם לוקחים חולדת מעבדה, שהיא צאצאית לאלפי דורות של חולדות מעבדה שמעולם לא פגשו בשונרא, וחושפים אותה לשתן של חתול – היא תתרחק ממקור הריח ככל האפשר. הפחד טבוע בה בגנים בצורה מאד חזקה. לעומת זאת, חולדת מעבדה שנגועה בטוקסו לא מפחדת מריח השתן של החתול והיא אף נמשכת אליו! משיכה קטלנית שמנווטת ע"י הטוקסו שרוצה בסך הכל לחזור הבייתה. מדהים!

הדבר היפה בכל הסיפור הזה הוא המנגנון. במחקריו של הנוירוביולוג המפורסם, Robert Sapolski, התברר שהטוקסו חודר לאיזור שנקרא אמיגדלה שהוא איזור במוח שמתקשר לתחושות הפחד. החוקרים נדהמו לגלות שהטוקסו מנתק באופן ספציפי ומדויק את הקשרים העצביים שבין מעגל הפחד והחרדה שמעורר ריח החתול אצל החולדה. הספציפיות מתבטאת בכך שהחולדה ממשיכה לפחד מדברים אחרים וניתן ללמד אותה התניה ריגושית של פחד. בחולדה רגילה חשיפה לריח החתול מובילה להפרשה של הורמוני עקה אך לא כן בחולדה נגועה בטוקסו. ברם, פה לא נגמר הסיפור, הפרזיט יוצר כעת חיווט עצבי חדש בין ריח שתן החתול לבין מעגל עצבי של עוררות מינית. זכרים של חולדות שנחשפו באופן ממושך לפרומונים (מולקולות האיתות בשתן) של החתול – אשכיהם גדלו! ריח הפיפי של החתול הפך לאפרודיזיאק רב עוצמה עבור החולדות!

קבוצה אחרת של חוקרים בראשותה של Glenn McConkey מצאה את הממצא המפתיע הבא. מסתבר שלמרות המרחק האבולוציוני המאד גדול שישנו בין האדם לטוקסו, לזה האחרון, יש גן, שדומה מאד לגן היונקי, לאנזים שנקרא טירוזין הידרוקסילאז. האנזים דנן הוא אנזים מפתח בתהליך הייצור של הנוירוטרנסמיטר דופמין שהוא האחראי העיקרי לתחושות ההנאה שלנו מסמים, סקס ורוקנרול. במילים אחרות, לטוקסו יש את היכולת לייצר דופמין ולהפריש אותו במוח החולדה ובכך לחזק התנהגות כמו משיכה מינית. ואכן רמות גבוהות של דופמין נמצאו במוחות של עכברים נגועים בטוקסו.

ומה קורה בבני-אדם? על הסכנה בזמן ההריון כבר דיברנו אך האם הטפיל החד תאי הנ"ל משפיע על ההתנהגות של אנשים בריאים? אם תשאלו את Jaroslav Flegr קרוב לוודאי שהתשובה תהיה חיובית. Flegr ,ביולוג אבולוציוני, היה בין הראשונים שהחל לחשוד שלטוקסו ישנה השפעה על המוח האנושי. הוא גילה שבהשוואה לגברים לא מוטפלים, גברים שהם נשאים של הטפיל היו מופנמים, חשדניים ופורעי חוק. לעומת זאת, נשים נשאיות התנהגו בצורה כמעט הפוכה- הן היו מוחצנות, נותנות אמון וצייתניות לחוקים בהשוואה לנשים שאינן נשאיות. ההבדלים נובעים לטעמו מכך שגברים ונשים מתפקדים אחרת בעיתות חרדה ונוטים לההסתגרות או לחילופין התידדות ושיתוף, בהתאמה. בהמשך, גילה אותו חוקר שנשאי טוקסו מעורבים בתאונות דרכים קטלניות בשיעור של פי 2.5 עד פי 3 מאשר נהגים שאינם נשאים. לכאורה, הטוקסו גורם להעדר פחד ולקבלת החלטות פזיזות אצל אותם נהגים נגועים בטפיל. מאוחר יותר, מחקרים נוספים חיזקו את הקורלציה בין טוקסו לתאונות דרכים.

ממצאים אחרים של Flegr הצביעו גם על קשר בין טוקסו לבין סכיזופרניה. החוקרים Yolken and Torrey גילו כי בקרב חולי הסכיזופרניה יש שיעור גבוה יחסית של חולים שנדבקו בטוקסו. אנשים מבוגרים שלקו בטוקסופלסמיס פיתחו סיפטומים פסיכוטיים דומים לאלו הנצפים בסכיזופרניה. בקרב הסכיזופרניים נמצא קורלציה לחשיפה ממושכת לחתולים בילדותם. חשוב לציין שלא נמצא קשר בין סכיזופרניה לבין טפילים אחרים, קרובי משפחה של הטוקסו. מבחינה מנגנונית, כזכור, טוקסו יודע לייצר יותר דופמין. עודף דופמין הוא הגורם לקשת של סיפטומים סכיזופרניים כגון הפרעות חשיבה, שמיעת קולות, מחשבות פרנואידיות, מגלומניות ועוד. כאשר נתנו לחולדות נגועות בטוקסו תרופות פסיכיאטריות לסכיזופרניה (חוסמים של קולטני דופמין) – החולדות כבר לא נמשכו יותר לשתן של החתולים…

הסיפור של הטוקסופלסמה הוא דוגמא נפלאה ליכולת המופלאה של האבולוציה. כיצד טפיל משנה את ההתנהגות של המוטפל כדי לחזור אל אתר הרבייה שלו. יש כנראה עוד טפילים ואורגניזמים אחרים שחיים בקרבנו ומשפיעים על התנהגותנו באופן שאיננו מודעים אליו. מעתה, כשאתם מדברים על עצמכם בגוף ראשון זכרו שאתם אולי לא לבד…

בתמונה למטה- נוירון מודבק בטוקסו (באדום)

עדכון: מאמר מטא אנליזה בחן את הקשר בין מחלות פסיכיאטריות לנוכחות טוקסופלסמיס:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25877655

עדכון 11.02.16:

טוקסו, שימפנזים ונמרים – במחקר שהתפרסם נמצא ששימפנזים נגועים בטוקסו מריחים יותר זמן שתן של נמרים, הטורף הטבעי היחיד שלהם, מאשר פרטים שאינם נגועים. עוד פרטים כאן